פסק-דין בתיק ת"ט 16944-08-10

בפני תביעה על סך 44,030 ש"ח  שמקורה בשטר בסכום 24,030 ש"ח, אשר הוגש לביצוע וניתנה לחייב רשות להתגונן. בבקשת ההתנגדות טען הנתבע, כי השיק ניתן לביטחון בלבד למשכירת הדירה, כשהוא חתום אך ללא סכום, והיא רשמה בו את בה סכום 24,030 ש"ח. (להלן: " השטר ")

השטר ניתן להבטחת התחייבויות השוכרים, בנו וכלתו של הנתבע, על פי הסכם שכירות לגבי דירה ברח' אלומות 11 בבת ים (להלן: " הדירה ")

א.  תמצית טענות התביעה

1.  כאמור, מקור התביעה הינו השטר, וטענות התביעה פורטו לראשונה בתצהיר עדות ראשית, אשר הוגש על ידי גב' דליה הרץ, (להלן: " גב' הרץ "), שלטענת התביעה, בידיעתה העובדות הרלוונטיות.

לטענת גב' הרץ, התובע שהינו קרוב משפחתה המתגורר בחו"ל, מינה אותה לטפל בדירה, כולל השכרתה, והנתבע התנהל מולה בענייני השכירות, ואף הגיש נגדה תביעה קטנה בעניין השכירות.

במסגרת טיפולה במושכר, היא גבתה את השיקים ששולמו כשכר דירה וחתמה על חוזי השכירות בשם התובע.

לטענתה, אכן ידוע לה כי ביום 7.5.96 נחתם חוזה שכירות בין טדה שטרן לבין בנימין ושרון טפירו, אשר הוארך על ידי הצדדים מספר פעמים, כך ששרון ובנימין טפירו רשאים היו להתגורר במושכר עד 24.5.08.

2.  טוענת גב' הרץ, כי היא ביקשה מהנתבע את הסכם השכירות הראשון שנתחם עמו והנתבע שלח לה, לטענתה, חוזה מזויף, אשר מצורף כנספח ג' לתצהירה, ובו שמות השוכרים אינם תואמים לשמות השוכרים שהיא מכירה. לטענתה, משפנתה אל הנתבע, הוא השיב לה, כי בנו רוצה לעזוב את המושכר ונוכח דמי השכירות הנמוכים, הוא מבקש להכניס למושכר את בתו ובעלה, ה"ה אושרת ומנש צדוויק, והנתבע אף הוסיף את שמו כשוכר נוסף למרות שהוא לא התגורר כלל במושכר.

לטענתה, הנתבע אף תיקן, על דעתו בלבד, את תקופת השכירות עד ליום 24.5.13 ואת, ללא ידיעתה ובניגוד לרצונה.

גב' הרץ טוענת, כי הנתבע זייף את החוזה, כאשר על גבי החוזה המקורי תיקן את שמות השוכרים כך שחתימתה מתנוססת רק על גבי העמוד הראשון של החוזה המזויף.

3.  גב' הרץ ביקשה מהנתבע לפנות את הדירה ומשהנתבע לא נענה לפנייתה, הגישה תלונה והבעלים של הנכס הגיש נגד הנתבע תביעת פינוי והיא זו שמסרה תצהיר בתביעת הפינוי.

לטענתה, הנתבע לא הגיש כתב הגנה בתביעת הפינוי, אלא קבע פגישה במשרדה של עו"ד מייזליש ביום 6.10.09, שם הודה כי מחזיק במושכר ללא חוזה שכירות, אך ביקש להתיר לילדיו להישאר במושכר עד לסיום שנת הלימודים. גב' הרץ טוענת, כי הסכימה שילדי הנתבע יישארו במושכר עד ליום 17.7.10 ונקבע, כי הנתבע ישלם דמי שכירות חודשיים בסך 3,000 ש"ח.בחודשים הראשונים לאחר חתימת הסכם הפשרה ולאחר מכן ישלם 3,200 ש"ח לכל חודש. כן נקבע שהנתבע ישלם את שכר טרחתה של עו"ד מייזליש בסך 15,000 ש"ח .

לאחר מכן פנה הנתבע אל גב' הרץ בכתב ודרש החזר הוצאות כספיות בגין תיקונים שביצע לטענתו בדירה ובחר שלא לשלם דמי שכירות בטענה שקיזז את עלויות התיקונים מתשלום דמי השכירות.

4.  ביום 25.2.10 הגיש הנתבע כנגד גב' הרץ תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות על סך 9,600 ש"ח תביעה שנמחקה, מאחר והנתבע כבר קיזז את עלות התיקונים מדמי השכירות.

דליה הרץ טוענת, כי יש לחייב את הנתבע בסך 9,600 ש"ח בגין 3 חודשי שימוש במושכר ובהתאם להסדר בינה לבין הנתבע וסכום נוסף של 1,430 כחוב וועד ומים.

כן טוענת, כי הנתבע פינה על דעת עצמו מהמושכר רהיטים וציוד, טלפון + קו, מזנון, מקרר, תנור ריהוט סלוני, כורסאות ו- 2 ארונות בגדים.

ב.  תמצית טענות  הנתבע

1.  על גבי השיק שורטט "שיק בטחון", והשיק נמסר ללא סכום. מי מטעם התובע הוסיף את סכום השיק. 

לטענת הנתבע בתצהיר אשר תמך בבקשת הרשות להתנגד לביצוע שטר, השטר ניתן כבטחון בגין שכירות דירה ברחוב אלומות 11 גבעתיים, שכירות שהחלה בשנת 1996 בהתאם להסכם שכירות בין טדה ובלומה שטיין - הם המשכירים, לבין שרון צפורה ובנימין טפירו (להלן: "השוכרים"). בנימין טפירו הוא בנו של הנתבע והשוכרים, בנו וכלתו של הנתבע, הינם חרשים עיוורים וזו הסיבה שהחייב טיפל עבורם בענייני השכירות. חוזה השכירות נכתב בכתב  ידו של הנתבע וכלל אופציה לשנה נוספת עד ליום 24.5.98, להלן: " חוזה השכירות הראשון "). מטעם המשכיר והבעלים אז, ידה שטיין, חתמה גיסתו, (כך על פי יפויי הכוח) בלומה שטיין, על פי יפויי כוח (נספח 3 לתצהיר).